אלרגיות ורגישויות למזון
על אלרגיות, אי סבילות ורגישויות למזון
אלרגיה למזון הנה תופעה בה המערכת החיסונית של הגוף מגיבה בצורה שלילית לאחר חשיפה לחומר אלרגני שנמצא במאכל זה או אחר. במקרה של אלרגיה למזון כלשהו תופיע תגובה שלילית לרוב מיד לאחר החשיפה אליו. תופעות הלוואי של אלרגיה, סוגן וחומרתן, משתנות מאדם לאדם ועלולות אף להוות סכנת חיים ממשית.
אי סבילות ורגישות למזון שונות מאלרגיה, במקורן, בחומרתן ובשכיחותן. הן אמנם פחות חמורות מאלרגיה, אך הן בהחלט תופעות לא נעימות ושכיחות הרבה יותר. התגובה של הגוף במקרה של אי סבילות או רגישות למזון אינה כוללת את המערכת החיסונית, בניגוד לאלרגיה. מה שקורה לרוב זה או שמערכת העיכול לא מצליחה לפרק את המזון באופן מיטבי או שפשוט הגוף מגיב בצורה לא אופטימלית למזון כלשהו אליו קיימת רגישות מסיבה שהיא אינה בהכרח ברורה.
אנשים רבים נוטים להתבלבל באבחנה בין אלרגיה לרגישות (ואי סבילות) למזון, אך בעוד אלרגיה מביאה עמה תסמינים חמורים יותר ודורשת הימנעות ממזון אליו קיימת האלרגיה יחד עם טיפול תרופתי נקודתי במקרה של חשיפה לאלרגן, אי סבילות ורגישות למזון לעומת זאת, מביאות עמן תסמינים קלים יותר, לא מהוות סכנת חיים והטיפול היחידי הוא למעשה הימנעות מהמזונות הבעייתיים.
תסמיני האלרגיה
תסמיני האלרגיה למזון הנם מגוונים, משתנים ובעלי דרגות חומרה שונות וביניהם: פריחה, גירוד, נפיחות באזור הפנים, נזלת, קושי בבליעה, קוצר נשימה, צפצופים, בחילות, הקאות, כאבי בטן, סחרחורות, התעלפות ואף מוות.
על כן, על האדם האלרגי להקפיד על הימנעות מוחלטת ממזון המכיל את האלרגן, לקרוא היטב את המוצרים המופיעים על גבי אריזות המזון בטרם צריכתן, לוודא כי המזון שהוגש לו (במסעדה, בבית מארח וכדומה) נקי בוודאות מוחלטת מהאלרגן וכמובן, במקרה של חשיפה- לפנות לטיפול רפואי תרופתי.
תסמיני הרגישות (ואי הסבילות)
תסמיני הרגישות מגוונים מאוד גם הם, אך מפריעים ומציקים ככל שיהיו, הם אינם בגדר סכנת חיים ממשית, לעומת מקרים מסוימים של אלרגיה.
הסימפטומים העיקריים של רגישות למזון כוללים: גזים ונפיחות בבטן, שלשול ו/או עצירות, התכווצויות בבטן, בחילות וכדומה.
אלרגיות ורגישויות שכיחות בישראל
רגישות לגלוטן
גלוטן הוא סוג של חלבון שמצוי במרכיבי חיטה, דגנים, שעורה, שיפון וכוסמין. מקורו של השם גלוטן בשפה היוונית, ופירושו דבק. ואכן, לחלבון הזה יש תכונות אלסטיות ודבקיות, שבזכותן הפך הגלוטן למרכיב חשוב באפייה. הגלוטן מקנה ללחם את אווריריותו. גלוטן הוא חלבון התשמורת העיקרי בגרגר החיטה, ורכיבי הגלוטן השונים מהווים כ-90% מהחלבון בגרגיר החיטה.
הגלוטן מורכב מ-2 תתי-קבוצות חלבונים עיקריות: גליאדינים וגלוטנינים. הגליאדינים והגלוטנינים מכילים כמות גדולה יחסית של חומצות האמינו גלוטמין ופרולין וכן כמויות מזעריות של ליזין, ארגינין, תריאונין, וטריפטופן.
צליאק, או בעברית- דַּגֶּנֶת, היא מחלה הנובעת מרגישות לחלבון בשם גליאדין, המרכיב, יחד עם חלבון נוסף בשם גלוטנין, את הגלוטן המצוי בדגנים מסוימים.
אצל חולי צליאק קיימת אי סבילות גנטית לגלוטן. חשיפה למרכיב הרעיל של הגלוטן, גליאדין, יוצרת חיבור בין הגליאדין לבין אנזים שמצוי אצל כולנו ושמו גלוטאמינז רקמתי. השילוב של הגליאדין והאנזים גלוטאמינז רקמתי יוצר תגובה דלקתית בגוף ומעורר את מערכת החיסון לפעול נגד המעי הדק. תוצאת התהליך הדלקתי היא שלל סימפטומים, שהעניקו לצליאק את הכינוי 'מחלת אלף הפנים'. המחלה מקושרת למחלות ובעיות רבות החל מבעיות עור ועד סרטן המעי הגס, לכן, חשוב ביותר להקפיד ולשמור על דיאטה נטול גלוטן לחלוטין. אדם שאובחן עם צליאק חשוב שכל המשפחה בקשר דם יעשו אבחון למחלה.
הטיפול היחיד במחלה הוא מניעתי: הסרה של מזונות שכוללים גלוטן מהתפריט. עם ההימנעות מהמזונות הללו שהם ברובם מוצרי מאפה, מתחדשת רירית המעי, עם הזמן חל שיפור בספיגת המזון, והסימפטומים נעלמים. כמו כן חשוב ביותר לצרוך תזונה מאוזנת הכוללת את כל רכיבי המזון באופן מאוזן, זה נכון לכל אדם ובפרט לאדם החולה במחלת הצליאק.
בעלי רגישות לגלוטן צריכים להימנע ממאכלים כמו מאפים, לחמים, פסטה, בורגול, סולת ועוד.
אלרגיה לשומשום
שומשום הוא למעשה צמח בעל פרחים צהובים וזרעי השומשום מהם האדם ניזון מצויים בתוך התרמיל של הצמח. הזרעים מכילים אחוזי שמן גבוהים מאוד. בשמן זה מצויים חומרים נוגדי חמצון בריכוז גבוה, המקנים לו, מלבד סגולות בריאותיות, גם חיי מדף ארוכים. השמן עשיר באומגה 6, שהיא חומצת שומן שבכמויות גדולות ממנה יכולה להוביל לדלקתיות מרובה ומחלות לב, אך אינו מכיל אומגה 3, חומצת שומן חיונית לגוף ולבריאות הלב.
אלרגיה לשומשום קורית כאשר המערכת החיסונית של הגוף מזהה את השומשום כמזיק בעת החשיפה אליו. אלרגיה לשומשום הנה מאוד שכיחה בישראל ומתפתחת לרוב כבר בילדות.
בעלי אלרגיה לשומשום צריכים להימנע ממאכלים כמו טחינה, חלווה, בייגלה, חומוס ועוד.
אלרגיה לביצים
הביצה היא מאכל שנחשב לבריא ומזין משום שהיא מכילה כמות גדולה של חלבון איכותי, לציטין ומינרלים, זאת למרות הכמות הגבוהה של כולסטרול שחלמון הביצה מכיל. ניתן להימנע מן הכולסטרול אם אוכלים את חלבון הביצה ללא החלמון, אך ריכוז המינרלים הגבוה נמצא דווקא בחלמון.
אלרגיה לביצים היא סוג של אלרגיה למזון המתפרשת כרגישות יתר לאחד או יותר מסוגי החלבון המצויים בביצה. האלרגיה נגרמת על ידי תגובה קיצונית שלילית של המערכת החיסונית לאחר החשיפה לביצים.
אצל תינוקות התגובה האלרגית לביצים היא שכיחה יותר מפני שהמערכת החיסונית שלהם עדיין לא מספיק מפותחת כדי להתמודד עם החלבון שבביצים.
מלבד חביתה, המוכרת לכל, מאכלים רבים נוספים עלולים להכיל ביצים גם אם טעמן במזון זה או אחר אינו מורגש, כמו פסטות למיניהן, דברי מאפה שונים ואפילו ממתקים כמו מרשמלו.
רגישות ללקטוז
לקטוז הוא דו-סוכר, המצוי בחלב ובמוצרי חלב שונים, בכמויות משתנות.
חלב ומוצרי חלב נחשבים למקור איכותי לסידן, לחלבון, לוויטמינים שונים ועוד.
רגישות ללקטוז היא תסמונת נפוצה המתאפיינת בתחושות אי-נעימות במערכת העיכול בעקבות צריכת לקטוז. ההסבר העיקרי לתחושות אלה הוא רמה נמוכה של האנזים לקטאז במעי הדק, כתוצאה מירידה בייצור האנזים אחרי גיל הילדות.
המעי הדק הוא האחראי לפירוק הלקטוז – גלוקוז וגלקטוז. את שני אלו האחרונים, הגוף מצליח לפרק בקלות. אך, מסתבר שלא לכל בני האדם יש כמות מספקת של אותו אנזים מפרק, לקטאז. ברוב בני האדם הוא חסר במידה זו או אחרת, ואצלם הלקטוז שלא פורק למרכיביו עובר במערכת העיכול אל המעי הגס. במעי הגס, הלקטוז מפורק על ידי חיידקים, כאשר תוצרי תהליך פירוק זה הם חומצה לקטית, גז מתאן וגז מימן. החומצה הלקטית והלקטוז שאינו פורק, גורמים שניהם למעי, לספוח אליו יותר מים, דבר העלול לגרום לשלשול. שני התוצרים האחרים, המתאן והמימן, הם כאמור גזים, העלולים לגרום לנפיחות ולכאבי בטן.
הסימפטומים של אי-סבילות ללקטוז מופיעים לאחר צריכה של חלב ומוצרי חלב ונעלמים לאחר הפסקת הצריכה. חוסר מוחלט מולד באנזים לקטאז נקרא אלקטזיה, ובמקרה שתינוק סובל ממחלה זו גם תזונה דלת לקטוז לא תעזור ועליו להימנע לחלוטין ממאכלים הכוללים לקטוז.
יש להבדיל בין רגישות ללקטוז, שתסמיניה נוצרים במערכת העיכול בלבד ואינם מערבים תגובה חיסונית, לבין אלרגיה לחלבון החלב, שהיא תגובה חיסונית לאחד או יותר מחלבוני החלב והיא תופעה שונה לחלוטין.
בעלי רגישות ללקטוז רצוי שימנעו מחלב ומוצריו, כמו גבינה לבנה, גבינה צהובה, גבינת קוטג', עוגות למיניהן, רוב סוגי השוקולדים וכו'.
אלרגיה לסויה
סויה היא סוג צמח הכולל כ-75 מינים ומשתייך למשפחת הקטניות.
הסויה עשירה בחלבון ומכילה את כל החומצות אמינו החיוניות, וכמו כן היא עשירה בוויטמינים מקבוצת B, בברזל, בסידן, במגנזיום וכו'.
אלרגיה לסויה הנה אלרגיה שכיחה בקרב ילדים ולרוב מאובחנת בגיל צעיר והיא מתרחשת כאשר מערכת החיסון בגוף מזהה את הסויה כאויב ומגיבה אליו בצורה שלילית.
במקרה של אלרגיה לסויה יש להימנע ממאכלים כמו פולים, טופו, רוטב סויה, חלב סויה וכדומה.
אלרגיה לאגוזים
האגוז הוא פרי יבש פשוט בעל זרע יחיד שקליפתו החיצונית הופכת קשה מאוד בבשלות. פרי האגוז של מיני האגוז השונים הוא בעל ערך תזונתי רב, והוא מכיל שומנים, פחמימות וחלבונים.
אלרגיה לאגוזים היא למעשה אלרגיה לכמה סוגי חלבונים אשר נמצאים באגוז. אלרגיה זו, בשונה מאלרגיות מזון רבות אחרות, אינה חולפת עם הגיל.
האלרגיה לאגוזים יכולה לבוא לידי ביטוי בכל אחד מזני האגוזים כמו לוז, שקדים, קשיו, פקאן, צנובר, אגוזי מלך וכו' ועל האדם האלרגי להימנע מהם לחלוטין. חשוב לזכור שאגוזים יכולים להיות מצויים במאכלים רבים אחרים כמו עוגות, שוקולדים, סלטים וכולי, ועל כן יש לבדוק היטב את כל רכיביו של מזון מסוים בטרם אכילתו.
אלרגיה לבוטנים
בוטן, או אגוז אדמה, הוא זרעו האכיל של הצמח ארכיס תת-קרקעי. על אף שמו, "אגוז האדמה" הוא אינו אגוז, אלא קטנית. בערכו התזונתי דומה הבוטן לאגוז, שכן כמחצית ממנו שומן וכרבע ממנו חלבון.
בוטנים מכילים שפע של ויטמינים ומינרלים כגון ויטמיני B, מגנזיום, נחושת, אבץ, אשלגן, זרחן וסידן. יחד עם זאת, יש להם ערך קלורי גבוה.
אנשים רבים סובלים מאלרגיה לבוטנים. במקרים קיצוניים של אלרגיה חריפה אכילת בוטן יחיד, או אף שאיפת אבק מבוטנים, עלולה להוביל לתגובה חיסונית קשה ואף למוות.
במקרה של אלרגיה לבוטנים יש להימנע ממאכלים כמו חמאת בוטנים, במבה, מיני סלטים וכו'.
